בעקבות הבטחת ה’ לאברהם לאורך כל ההיסטוריה הייתה אמונה שמקומם של היהודים נמצא בארץ ישראל מה שגרם ליהודים בכל העולם תמיד לשאוף ולהגיע לארץ.

האנטישמיות בכל העולם שגרמה להקמת מדינה יהודית. באירופה לא נתנו ליהודים להרגיש חלק מהלאום ובכך גרמו ליהודים תחושת אי שייכות, בנוסף הייתה כמובן השואה שגרמה ליהודים רבים בכל העולם להבין שצריכה להיות מדינה יהודית בה יהודים יהיו בטוחים ולעזוב את אירופה. בארצות ערב היו פוגרומים והתעללות ביהודים מה שגרם ליהודים רבים לעזוב מהפחד שיפגעו בהם.

על פי עמוס עוז (באור התכלת העזה, עמוד 75) “לא יכלה ארץ היהודים לקום ולא יכלה להתקיים אלא במקום הזה מפני שעצמאות היהודים לא יכלה להתחולל בשום טריטוריה אחרת. מפני שלכאן זרמו התפילות והגעגועים… רגשות דתיים סייעו לתנועה חילונית-פוליטית להגשים מטרה ארצית והיסטורית“. עמוס עוז טוען כי הרגשות הדתיים שהיו לאורך שנים בגולה סייעו לתנועה החילונית להקים מדינה בארץ ישראל.                       לכן גם אם המקור של קשר הוא דתי הקשר עצמו יכול להיות חילוני לכן הקשר לארץ הוא לא דתי רוחני. בנוסף הקשר לארץ הוא לא טריטוריה מדינית מכיוון שלאורך ההיסטוריה היו תפילות געגועים לארץ.