התשובה שכתבתם תואמת את עמדת הקשר הרוחני לדילמת יהדות התפוצות. הצגתם את שני הצדדים של הסוגייה, דבר המוסיף ומעשיר את הידע. אך אני במקומכם הייתי מכריעה ובוחרת בכל זאת צד אחד, ואותו מציגה. ובעקבות כך אשמח לדעת לגבי כל מקור האם הוא תומך בעמדתכם או לא?, ואיך הרעיון אותו הוא מביא מתקשר לכך. העמדה שאני הייתי בוחרת להסביר היא שניתן לקיים את הקשר הרוחני עם ארץ ישראל גם אם אנו לא נמצאים בה בצורה הפיזית. את עמדה זו הייתי מבססת על ״המקום הגדול״ או מביא זלי גורביץ׳ במאמרו ״על המקום״. בו הוא מסביר שארץ ישראל לא משמשת רק כ״המקום הקטן״ כלומר, בצורתה הפיזית, אלה גם כ״המקום הגדול״ אותו הוא מסביר כמקום ממנו אנו שואבים ערכים, אמונות ודברים נוספים היוצרים את הקשר הרוחני שלנו אליו. בנוסף אהבתי שבחרתם את השיר ״לאן היינו הולכים״ של נתן יונתן כהמקום הספרותי. עסקתם בו בעניין הרוחני והקשר לארץ ישראל, דבר התרם מאוד בתשובתכם. כמו כן, גם בחרתם לבסס את עמדתכם גם על הטקסט ״ארגנטינה או ארץ ישראל״. שברגע שאני קראתי אותו חשבתי שהוא מתאים לתשובתכם בדיוק כמו שבחרתם להסביר אותו. העיסוק בטענותיהם של תומכי אוגנדה גם הוא היווה חלק משמעותי, והוסיף רבות לתשובתכם.

תומכים בעמדתי כמה מקורות. בתנ"ך, במקומות שונים בסיפורי האבות, באה לידיי ביטויי השאיפה לגור בארץ ישראל. דוגמה לכך ניתן לראות בסיפור ברית בין הבתרים בבראשית ט"ו, כאשר ה' מבשר לאברהם ומבטיח לו שצאצאיו יירשו את ארץ ישראל ויגורו בה, אך בשביל שזה ייקרה, הם ייאלצו לחכות עד שהעמים הנוכריים בארץ ישראל יחטאו מספיק בכדיי לאבד מידיהם את ארץ ישראל. עובדה זו מבססת את שאיפתם המתמדת של היהודים לעלות לארץ ישראל ולחיות בה לעולמים. העובדה כי ה' בחר דווקא בארץ ישראל בשביל היהודים, מגדילה את שאיפתם החזקה והמשמעותית של היהודים לגור בארץ ישראל, הארץ הקדושה. דוגמה נוספת לעמדה זו, ניתן לראות בשיר "לאן היינו הולכים", מאת נתן יונתן, כאשר הוא מדגיש את הקשר הרוחני לארץ ישראל. בתחילת השיר מדבר נתן יונתן על תחושותיו כלפיי הפגיעה בנוף האהוב, מה שמגביר את תחושת אי-הנעימות למראה הניצול התעשייתי. כלומר, משהו חזק ומשמעותי יותר מהפגיעה בנוף האהוב מפריע לו ומקשה עליו. מפריעה לו העובדה שהעם היהודי איננו גר בארץ ישראל. בהמשך השיר מציג נתן יונתן את יושבי הארץ כמי שעדיין לא הגיע אלייה, כפי שמשה הביט בה מרחוק ושאף להגיע אליה, למרות שידע שזוהי איננה אפשרות בשבילו, ושהוא לעולם לא יגיע אליה. שאיפתו של העם היהודי לגור בארץ ישראל הינה זהה לזו של משה. בנוסף, נתן יונתן מזכיר את העז מסיפורו המיסטי של ש"י עגנון. העז בסיפור מגיעה לארץ ישראל מספר פעמים עד שהרועה מחליט לעקוב אחריה, ומגיע ביחד איתה לשם. לאחר מכן, הוא שולח בחזרה עם פתק באוזן לאביו הזקן, וזה שוחט אותה מכיוון שחשב שהיא גרמה למותו של בנו. לאחר שהוא רואה את הפתק באוזנה, הוא פורץ בבכי ומבין שהוא איבד את האפשרות לעלות לארץ ישראל, ולפגוש את בנו שם. הרועה, בנו של הזקן, הצליח להגיע לארץ ישראל בזכות נס ונתן יונתן מזדהה איתו, אולי בכך שהוא מתייחס לנס שבהקמתה של ארץ ישראל. לאחר קבלת הפתק מבנו, שאיפתו של הזקן לעלות לארץ ישראל גברה, כפי ששאיפתם של היהודים לעלות לארץ הקדושה, גוברת מיום ליום. מקור נוסף אשר תומך בעמדה זו, הם התומכים בהצעת אוגנדה. אלו טוענים כי ניתן לגור בכל מקום ובכל ארץ גם אם הם אינם ארץ ישראל, ועדיין לקיים את רעיון היהדות ובכך להעצים את הגעגוע ואת תחושת השייכות לארץ ישראל. התומכים בהצעת אוגנדה טענו כי זוהי הצעה זמנית, שתחזק את הקשר הרוחני לארץ ישראל, ובכך תיצור רגשות וציפיות גדולות יותר לאדמות ארץ ישראל. כלומר, היהודים צריכים לגור באוגנדה, אך לשאוף לגור בארץ ישראל ביום מן הימים. המקור האחרון עליו אבסס את עמדתי, הוא הטקסט של הרצל-"ארגנטינה או ארץ ישראל". בטקסט טוען הרצל כי צריך לשמר את הגעגוע ואת הרצון לחיות בארץ ישראל, ולפיכך, זה לא משנה איפה נגור, כל עוד תמיד נשאף ונשתוקק לגור בארץ ישראל. הוא טוען כי הקשר הרוחני חזק מהכל, ולכן גם אם נגור במקום אחר (שהוא איננו ארץ ישראל), הקשר הרוחני לארץ ישראל יהיה חזק יותר מהקשר הילידי לאותו המקום.