להתחברות

טריטוריה מדינית | מקורות

אני בסך הכל

אני בסך הכל כמו פרח החמה.

אבותי עלו כרוח סערה על החולות, שתלו, נכשו, נטעו, עדרו

ואני בשמש, משהו יפה.

אחים שלי רציניים כניצולי שואה,

עשו לבתיהם

ואני אחרי תענוגים קטנים

בשדות פרגים ואפונים.

ובכל זאת גם לי חלק

יש באדמה הזאת, ולא בזכות אבות:

עיני, ששלשת אלפים (אולי יותר) שנים עצבו את צורתן,

מושכות את אבקה של ארץ ישראל.

פרשנות תלמידים

אלה צימר – השיר ברובו עוסק במקום הגדול על פי דבריו של גורביץ׳. נקודת מוצאו של הכותב הינה הצדקה עצמית מול ציפייתו. הוא מתייחס לזה כלמקום הגדול אבל העובדה שהוא מתאר את הדברים הקטנים אך המשמעותיים כמו פרח בחמה ואת פעולות הליטוש, הנטיעה, והעידור ניתנת הרגשה שזה אולי בכל זאת המקום הקטן. הוא מזהה את הפוטנציאל שזה יהיה המקום הקטן,  הוא רוצה להנות מהדברים הקטנים. אך בסופו של דבר הוא בסוג של מאבק פנימי בין לחיות את חייו ולהתייחס אל הארץ כאל המקום הקטן, או להיות חלק ממפעל ציוני, להצדיק את עצמו, המקום הגדול. בסופו של דבר הוא נותן תשובה שנובעת מהמקום הגדול ״עייני ששלושת אלפיים שנה…״ הוא חלק מהדבר הגדול הזה, הוא חלק משרשרת הדורות. הוא שייך לעם היהודי וזו זכותו לחיות בארץ.

דניאל קנדיטן – אופיו של המקום המוצג בשיר הוא "המקום הגדול", סביבו השיר עוסק. הדובר מדבר על הציפייה החברתית לעשות ולפעול למען הארץ, של החובה המתמדת כלפי המקום והעשייה החברתית, שהיא ציפייה שנובעת מהרעיון. זאת ניתן לראות בחלק הראשון של השיר, הדובר משווה את עצמו לכל השאר. בעוד שאבותיו "שתלו, נכשו, נטעו, עדרו", ובני הדור שלו רציניים ועושים לבתיהם, הוא "אחרי תענוגות קטנים בשדות פרגים ואפונים", הוא לא עשה דבר שתרם לפיתוחה של הארץ. בנוסף, הכותב נמנע מלהזכיר פעלים שהוא עשה, כדי להקטין את עצמו, להדגיש את התחושה שהוא מרגיש, שהוא לא בסדר, נבדל מהשאר. בסוף השיר הדובר מנסה להצדיק את הזכות שלו לחיות בארץ ישראל, ההצדקה שלו לא באה מתוך הזכות לחיות במקום הקטן, להיות יליד. הדובר עסוק יותר בזכות שלו לחיות במקום הגדול, שהיא השתייכות לעם היהודי, שבמשך שנים שאף להגיע לארץ ישראל: "עיני ששלושת אלפים (אולי יותר) שנים עיצבו את צורתן, מושכות את אבקה של ארץ ישראל". זו הצדקה להשתייך למקום הגדול, השאיפה להגשמתו של המקום. הדובר בשיר רוצה פשוט לחיות ב"מקום הקטן": "ואני אחרי תענוגים קטנים בשדות פרגים ואפונים", אבל הוא חייב קודם להצדיק את זכותו לחיות ב"מקום הגדול", משום שהמקום הגדול לא נח מהגשמתו ומהחובה המתמדת כלפיו. הוא למעשה המקור לדרישה לפעול.

מקורות אחרונים באתר

Avatar

הבטחת הארץ

בראשית יג' : יד-טו

Avatar

בנימין זאב הרצל

מתוך מדינת היהודים