מה שמעציב זה לא שהארץ משתנה
שפצעי המחצבות קרועים,
הלוא אין דבר שאי אפשר לרמות בצבעים
אלא שאצלינו האויר אוזל
ולא נמריא להרים.
נשאר לעמוד בצל שמורת ארץ אבות
תועים בין אלוני בכות לדיונות זהובות
ועז קטנה שנתנה לנו מחלבה ומצמרה
וברגליה הרזות חתרה לנו דרך בחולות
אל צל החרוב
ולולא התעקשה
אנה אז היינו באים
לאן היינו הולכים עכשיו.
