לא יכלה ארץ היהודים לקום ולא יכלה להתקיים אלא במקום הזה. לא באוגנדה, לא באררט ולא בבירוביג'אן מפני שלכאן נשאו היהודים את עיניהם בכל הדורות. ומפני שאל שום כברת ארץ אחרת לא היו היהודים נוהרים להקים בה ארץ יהודית… מדוע דווקא בארץ זו? מפני שלכאן ורק לכאן מסוגלים היו היהודים לבוא ולכונן את עצמאותם. מפני שעצמאות היהודים לא יכלה להתחולל בשום טריטוריה אחרת. מפני שלכאן זרמו התפילות והגעגועים… רגשות דתיים סייעו לתנועה חילונית-פוליטית להגשים מטרה ארצית והיסטורית, לא נִסית ולא משיחית. הכיסופים העתיקים אל ארץ ישראל היו חלק מאמונה שלמה בביאת הגואל. האמונה, לצד שותפות הגורל, קיימה את אחדותו הנמשכת והולכת של עם ישראל. אבל בל נשכח ובל נרשה להשכיח: לא אל ולא משיח ולא נס ולא מלאך קוממו את עצמאות היהודים ארצם. עשתה זאת תנועה חילונית, פוליטית בעלת אידיאולוגיה מודרנית וטקטיקה מודרנית.
ניצן גליק – על פי עמוס עוז ייחודיותה של ארץ ישראל היא דתית, היסטורית וסנטימנטלית.
המשיכה של היהודים לארץ ישראל מגיעה קודם כל ממקום דתי, התפילות והכמיהה לארץ במשך אלפיים שנה "מפני שלכאן זרמו התפילות והגעגועים".
מבחינה היסטורית, גם במהלך שנות הגלות שבהן היהודים השתקעו במקומות שונים בעולם, הם המשיכו לראות בארץ ישראל בית וכמקור שורשיהם, ושאפו לעלות אליה וליישבה.
בעיניו של עמוס עוז, ארץ ישראל הוא המקום הגדול, משום שהרגשות הדתיים, הזיקה לארץ והגעגועים אליה הפכו אותה למקום היחיד שבו יוכל להתבטא רעיון ארץ ישראל במלואו.
לעומתו, בשמות, ג' התיאור של הארץ הוא "המקום הקטן", בגלל שהתיאור של הארץ הוא רק בפאן החומרי ניתן לשער שכל מקום שיהיו בו המאפיינים של ארץ ישראל יוכל להוות חלופה.
אייל לנדאו – הייחודיות במקום (ארץ ישראל) על פי עמוס עוז לכאורה נתפסת בתור "המקום הקטן". שהרי הייחוד הוא ללא ספק נוגע למדינה, לשטחה הפיזי. יהודי הגולה לא חשו געגועים ליהדות אלא לארץ ישראל. הזיקה שחשו התנועות הציוניות הייתה כלפי המקום עצמו ולא כלפי התרבות, וזו גם הסיבה שעמוס עוז טוען שלא יכלה לקום מדינה בשום מקום אחר. אך אם נחשוב קצת יותר לעומק, נבין כי גם "למקום הגדול" יש תפקיד משמעותי ביותר בקשר "למקום הקטן". הזיקה "למקום הגדול" היא עניין יותר עמוק מאשר בתנועות הלאומיות האחרות (בתנועות האחרות הקשר למקום נבע פשוט מהעובדה שבני הלאום חיו באזור). "המקום הגדול" במקרה של ארץ ישראל מבוסס על אמונה (הבטחת אלוהים לאברהם), על תרבות (כל החגים, המנהגים ושאר המועדים שהיו קשורים לארץ ישראל) והיסטורית (מימי אברהם ועד היום חיינו דורות רבים בארץ ישראל וההיסטוריה שלנו מבוססת עמוק בתוך ארץ ישראל). כל אלו הם המאפיינים של "המקום הקטן" והם גם המאפיינים של ארץ ישראל.
נעה שהם – עמוס עוז טוען כי ארץ היהודים לא תוכל לקום בשום מקום אחר השונה מארץ ישראל, מכיוון שזוהי הארץ אליה עם ישראל נשא עיניים לאורך כל הדורות. ייחוד נוסף של ארץ ישראל אותו מעלה עמוס עוז הוא שארץ זו היא המקום היחיד אליו נוכל לבוא ולקיים בו את עצמאותנו בו. עצמאות היהודים לא תתאפשר בשום טריטוריה אחרת כי לכאן זרמו התפילות והגעגועים לאורך כל השנים.
עמוס עוז טוען כי ארץ ישראל היא המקום הגדול מכיוון שהרגשות הדתיים והאירועים ההיסטוריים של העם היהודי הם אלו שביססו אותו, ואלו שגרמו לתחושת השייכות של העם היהודי לארץ ישראל. הוא מוסיף ומציין כי ארץ ישראל מהווה גם את המקום הקטן עבור היהודים ואסור לנו לשכוח שתנועה חילונית, פוליטית נלחמה על הטריטוריה הזו ועל האדמה הזו. ולכן אנו רואים את חשיבותם של שני המקומות בחיי העם היהודי, עבור עמוס עוז.
עמוס עוז מציג את ארץ ישראל כ"המקום היחיד" והאפשרות היחידה. האפשרות היחידה לקיים בה את עצמאותנו, האפשרות היחידה לגורם לכל היהודים להתאחד למקום אחד, המקום היחיד בו קיימת האפשרות להנציח את ההיסטוריה ואת ההעבר, והמקום היחיד בו אפשר להקים את המדינה היהודית. נקודת המחלוקת בין המקורות היא האם ארץ ישראל היא האפשרות היחידה לביסוס המדינה היהודית או האם קיימת אפשרות לעשות זאת במדינה אחרת (ארגנטינה).
שקד דבש – על פי עמוס עוז ייחודיותה של ארץ ישראל היא דתית- היסטורית וסנטימנטלית. המשיכה של היהודים לארץ ישראל מגיעה ממקום דתי, התפילות והכמיהה לארץ ישראל במשך שנה אלפיים שנה "מפני שלכאן זרמו התפילות והגעגועים" ומבחינה היסטורית גם במהלך שנות הגלות שבהן היהודים השתקעו במקומות שונים בעולם, הם המשיכו לראות בארץ ישראל כבית וכמקור שורשיהם, ושאפו לעלות לארץ ישראל וליישבה.
בעיניו של עמוס עוז, ארץ ישראל הוא המקום הגדול, משום שהרגשות הדתיים, הזיקה לארץ, והגעגועים אליה הפכו אותה למקום היחיד שבו יוכל להתבטא רעיון ארץ ישראל במלואו.
